בן משה ולוטה. גרשון נולד בגרמניה בט"ז בטבת תרצ"ה (22.12.1934).

גרשון גדל בגרמניה ובהולנד. ב-1948, עם הקמת מדינת ישראל, הוא עלה ארצה מהולנד עם אחותו. כאן למד שנתיים במוסד היוצרים (פנימייה של הסוכנות היהודית) וסיים את לימודיו במאי 1951.

אחרי לימודיו גרשון עבר לחיפה, שם התגורר אצל משפחה מאמצת ועבד בסולל בונה.

ב-1953 התגייס לצה"ל. בהיותו בתיכון גרשון השתתף בחוג גדנ"ע אוויר, בו למד אווירונאוטיקה וחישוב שעות טיסה. הוא היה בעל כישורים ללמוד טיסה וכך תכנן, אך השכלתו לא הספיקה לו ולבסוף הוזנח הנושא. גרשון שובץ לחיל חימוש, במסגרת זו שירת שירות חובה מלא.

ב-1955 שוחרר גרשון משירות סדיר והתגייס לקבע במשמר הגבול. הוא עבר קורס והוצב בפלוגה ט', ובשנת 1956 הוצב בסיפוח לתחנת המשטרה בצמח, לחוף הכינרת.

חבריו של גרשון היו מהמוסדות בהם למד וממשמר הגבול. בעיר התחתית בחיפה הוא הכיר נערה, והשניים היו לזוג אוהב.

שוטר גרשון סימון נפל בפעילות מבצעית ביום ראשון כ"א באדר תשט"ז (4.3.1956). ביום זה יצאו שוטרי מג"ב אשר היו מסופחים לתחנת הכינרת לחלץ סירת משטרה שעלתה יום קודם על שרטון בחוף הצפוני של האגם, מזרחית למשפך הירדן, בעת שאבטחה דייגים. ההגעה לחילוץ הייתה בתיאום עם הסורים, אך במקום המתין מארב סורי שפתח עליהם באש וארבעת שוטרי מג"ב שהיו בסירה נהרגו. גרשון, שהיה מכונאי סירת היחידה, נפצע קשה, הספיק למסור הודעה בקשר לתחנה, אך מת לפני שהגיעו המחלצים. אתו נפלו השוטרים אורי אסיאג, יצחק מורנו ומכלוף שלוש.

הסורים מנעו את הגעת הישראלים לגופות, ורק לאחר אולטימטום והתערבות האו"ם אפשרו זאת. שניים מהחללים נתגלו במים רק אחרי יומיים.

גרשון היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עין הנצי"ב, שם גרה אחותו ושם נטמן גם אביו. הותיר אם ואחות.

גרשון וחבריו מונצחים באנדרטה לזכר השוטרים שנפלו בכינרת אשר הוקמה בתחנת השיטור הימי, לצד כביש מספר 90 והכניסה לדגניה א', מצפון-מערב לצומת צמח.